ינון אוחיון: סיפורו של הלוחם היחיד בצה"ל הלוקה ב"אלופציה"

אם תפגשו את סמל ינון אוחיון מחטיבת כפיר, מיד תבחינו כי הוא שונה מיתר חבריו הלוחמים בפרט אחד משמעותי. זמן קצר לאחר שנולד, החלו להתעורר חשדות נוכח שיערו הדליל במיוחד, ואילו לאחר מספר חודשים בודדים הוא נותר ללא שערה אחת.

לתופעה הזו קוראים "אלופציה", מחלה בה המערכת החיסונית תוקפת את זקיקי השערה בגוף וגורמת לנשירתה. אולם לצד זאת, היא לא פוגעת כלל בחוסן הבריאותי ובכושר הגופני של אותו אדם.

"בכיתה י"א הגעתי לצו ראשון כמו כל החברים שלי", משחזר ינון. "כבר מגיל קטן ידעתי שאני רוצה להיות לוחם בצה"ל, והייתי בטוח שמהיום הזה, הדרך שלי לשירות הקרבי סלולה". אך בדרך לחלום ניצבו בפניו עוד כמה משוכות לא פשוטות.

בתום הוועדה הרפואית השגרתית של הצו הראשון, נקבע שהפרופיל של ינון לא יעלה על 45, פרופיל שעתיד למנוע ממנו להתגייס לשירות קרבי ולהגשים את חלומו הגדול – לחבוש על ראשו את הכומתה המנומרת של חטיבת כפיר.

"הייתי בשוק, לא ידעתי איך לאכול את זה", הוא נזכר. "לא הבנתי מה פתאום מורידים לי פרופיל".  אך אותה "כאפה" שחש יינון, לדבריו, באותם רגעים – לא עצרה אותו לרגע. במשך כשנתיים, ינון ניהל מאבק מתמשך בו הוא הוכיח ששום מכשול לא ימנע ממנו להגיע אל היעד אליו הוא כל כך חפץ.

"אחרי מסע ארוך, במהלכו עברתי אינסוף ועדות רפואיות, הגעתי לוועדה האחרונה, בה העלו לי את הפרופיל ל-72", מספר ינון – אך הוא לא היה מוכן להסתפק גם בזה. "מיד אמרתי להם שאני לא רוצה להישמע חצוף – אבל אני לא יוצא מפה בלי פרופיל של לוחם חי"ר". בתום דיון, הרופאים החליטו להעלות את הפרופיל של ינון ל-82.

באוגוסט 16', הגיע סוף סוף יום הגיוס המיוחל של ינון, ובמהלך ההכשרה הוא כבש יעד נוסף כאשר הצליח להגיע לגדוד "חרוב", הסיירת החדשה של חטיבת כפיר אליה כיוון.

"דברים חדשים תמיד קורצים לי", הוא מסביר, "אני אוהב לקחת חלק בפרויקטים חדשים ולהשתתף בתהליכי הבנייה והעיצוב שלהם. שמעתי על החטיבה והסיירת החדשה לפני הגיוס וידעתי שזה המקום בשבילי".

"כבר מההתחלה, החברים שלי מהגדוד היו עבורי כמו משפחה", הוא מציין אך מספר כי גם הם, כמו בכל מקום חדש אליו הוא מגיע, לא הפסיקו לבחון את שיערו: "תמיד יש את השאלות והמבטים, אבל זה משהו שאני חי איתו, ולמען האמת אני אפילו די אוהב את זה".

"זה נחמד להיות שונה בנוף, והרבה פעמים אין לי בעיה אפילו להסתלבט על החיצוניות של עצמי", הוא מודה בחיוך. "אני זוכר שבטירונות צחקתי ואמרתי לחברים שלי בבוקר: 'איזה כיף שאני לא צריך לקום מוקדם ולהתגלח'. בסוף אם אתה משדר עצב יתייחסו אליך כמסכן, אבל אם תשדר שמחה ואת העובדה שאתה שלם עם עצמך, יתייחסו אליך כשווה ולא יבחינו בשוני שלך".