דרור יצחקי: מיומנו של אבא

מיומנו של אבא …

ילדתי בורכה בחיוך שובה, עדינות ותמימות של ילדות ושיער שטני ארוך וגולש.

לקראת קיץ של כיתה ג' הלכה להסתפר אבל רק בקצוות בכדי לא להרוס את רעמת השיער שכל כך אהבה וטיפחה. בסיום התספורת הספר פנה אל אשתי ומבלי שילדתי תשמע ולחש לה "לכי תבדקי את הילדה, נשאר לי המון מהשיער שלה במברשת"…

כאשר הגעתי הביתה מהעבודה תוך כדי שיחת חולין אשתי האירה את עיניי בדברי הספר ואני מבלי לחשוב שנית אמרתי לאשתי "מה הספר נהיה לי פתאום רופא?" תראי איזה שיער יפה יש לילדה מה הוא מקשקש.

במהלך אותו קיץ אחותה הגדולה חגגה את הבתמצווש שלה וכבר היה צורך לעשות אלתורים בכדי להסתיר את ההתקרחויות ומכאן לקחתי את דברי הספר ברצינות ומיד אשתי קבעה תור לרופאת עור.

הרופאה הנדהמת שלחה אותנו ללא דיחוי לפרופ' (עם שם ארוך שלאחריו צריך גם רופא שיניים חחח) בירושלים. התור היה לעוד ימים ארוכים קדימה ובינתיים שנת הלימודים התחילה.

ילדתי לא ממש ילדה סקרנית אך הפעם השאלות לא איחרו לבוא – אבא, למה דווקא אני ואם כבר אני אז למה דווקא לאלופציה אין תרופה וכאבא הגרון מחניק בידיעה שאין בכיסי אף תשובה.

יום ועוד יומיים אנחנו כוססים ציפורניים שרק יהיה בסדר בביה"ס כי ילדתי כבר הולכת עם כובע בכדי להסתיר את מה שכבר איננו…

להפתעתי הגיע טלפון בהול מביה"ס להגיע ולהסביר מה קורה לילדה, את הקצת שידענו שיתפתי עם מנהלת ביה"ס ותוך הבטחה שברגע שנדע יותר נשתף את המידע.

עם קבלת המידע מהפרופ' אשתי ואני התחלנו להריץ מחשבות איך לטפל במחלה מתוך מטרה נחושה לנצח אותה ולהחזיר את השיער הגולש והיפה לילדתנו. תחילה הכנו מצגת לילדי הכיתה בכדי שיקבלו אותה כמו שהיא ולא יציקו מחוסר ידע או פחד מהמראה שלה. צוות המורים עבר תדרוך ובגזרה הזאת רשמנו וי – ניצחון גדול! אך לצערנו עקב ההתמודדות עם העדר שיער החלה ירידה דרסטית בלימודים, חוסר חשק ונוצרו פערים בחומר הנלמד.

בניסיון להתמודדות רב מערכתית התחלנו טיפול בסטרואידים לגוף ובטיפול רגשי לסייע בכל ההיבטים של הטיפול הרפואי, התמודדות עם המחלה, להישאר במרכז העניינים החברתיים שבכיתה ולפתח חוסן בכדי לא לשקוע…

כאבא המאמץ היה קורע: פיזית, רגשית וכלכלית (טיפול רגשי זה הכרח, נסיעות לטיפולים הכוללים אשפוזי יום, לראות את הילדה סובלת בגבורה את הטיפולים, והגוף שלה מתנפח וגם בסוף- הטיפול לא היה אפקטיבי בלשון המעטה, שזה עוד אכזבה; ולא לשכוח את הלימודים לא לזנוח כי היה הרבה חומר שהוחסר) והילדה צריכה לעמוד בכל אלו וגם לטפח את נושאי החברות בכיתה.

תודה לאל הטיפול בביה"ח הסתיים ולאחריו ניסינו עוד ועוד סוגי טיפול אלטרנטיבי וגם הם לא צלחו ואולי טוב שכך. לאחר צרור הטיפולים שקרו בו זמנית ובמקביל וילדתי שבאופייה היא שקטה לא אמרה מילה וחצי מילה נגדם מתוך מחשבה שאכן אנחנו עושים את המיטב שהורים יעשו למען ילדתם אך שפת הגוף של ילדתי זעק-די, אין לי כוח יותר לטיפולים האלו תעזבו אותי בשקט…

ומכאן לנגד עניינו מיום ליום ראינו את הבגרות, תעצומות הנפש, החוסן שניבנו עם חלוף הזמן וילדתנו התאוששה מהטיפולים הקשים החלה לצבור תאוצה בלימודים מוזמנת לכל מסיבת יומולדת וגם פיג'מות (ובניגוד למה שחשבתם זה ממש לא ברור מאליו) וגם דילגה על העדר תעסוקה בחופשים מפאת הבושה לצאת לקייטנה. ישנם ילדים המבקשים איי-פון, איי-פד, מחשב וטאבלט.

ילדתי ביקשה רק דבר אחד עד שימצאו תרופה לאלופציה הארורה – לקבל שיער חליפי שיער אמיתי במקום זה שנשר….