ינון אוחיון: סיפורו של הלוחם היחיד בצה"ל הלוקה ב"אלופציה"
במחנה, מיכאל אוריה, מערכת אתר צה"ל | 07.03.2018
סמל ינון אוחיון ממש לא היה מוכן לתת לפרופיל הצבאי שנקבע לו למנוע ממנו להגשים את החלום הגדול שלו – להיות לוחם. כעת, כשהוא מ"כ בחטיבת כפיר ורגע לפני שהוא מתחיל את קורס הקצינים, הוא משתף אותנו במסע המיוחד שלו, כלוחם היחידי בצה"ל שלוקה ב"אלופציה".
אם תפגשו את סמל ינון אוחיון מחטיבת כפיר, מיד תבחינו כי הוא שונה מיתר חבריו הלוחמים בפרט אחד משמעותי. זמן קצר לאחר שנולד, החלו להתעורר חשדות נוכח שיערו הדליל במיוחד, ואילו לאחר מספר חודשים בודדים הוא נותר ללא שערה אחת.
לתופעה הזו קוראים "אלופציה", מחלה בה המערכת החיסונית תוקפת את זקיקי השערה בגוף וגורמת לנשירתה. אולם לצד זאת, היא לא פוגעת כלל בחוסן הבריאותי ובכושר הגופני של אותו אדם.
"בכיתה י"א הגעתי לצו ראשון כמו כל החברים שלי", משחזר ינון. "כבר מגיל קטן ידעתי שאני רוצה להיות לוחם בצה"ל, והייתי בטוח שמהיום הזה, הדרך שלי לשירות הקרבי סלולה". אך בדרך לחלום ניצבו בפניו עוד כמה משוכות לא פשוטות.
בתום הוועדה הרפואית השגרתית של הצו הראשון, נקבע שהפרופיל של ינון לא יעלה על 45, פרופיל שעתיד למנוע ממנו להתגייס לשירות קרבי ולהגשים את חלומו הגדול – לחבוש על ראשו את הכומתה המנומרת של חטיבת כפיר.
"הייתי בשוק, לא ידעתי איך לאכול את זה", הוא נזכר. "לא הבנתי מה פתאום מורידים לי פרופיל". אך אותה "כאפה" שחש יינון, לדבריו, באותם רגעים – לא עצרה אותו לרגע. במשך כשנתיים, ינון ניהל מאבק מתמשך בו הוא הוכיח ששום מכשול לא ימנע ממנו להגיע אל היעד אליו הוא כל כך חפץ.
"אחרי מסע ארוך, במהלכו עברתי אינסוף ועדות רפואיות, הגעתי לוועדה האחרונה, בה העלו לי את הפרופיל ל-72", מספר ינון – אך הוא לא היה מוכן להסתפק גם בזה. "מיד אמרתי להם שאני לא רוצה להישמע חצוף – אבל אני לא יוצא מפה בלי פרופיל של לוחם חי"ר". בתום דיון, הרופאים החליטו להעלות את הפרופיל של ינון ל-82.
באוגוסט 16', הגיע סוף סוף יום הגיוס המיוחל של ינון, ובמהלך ההכשרה הוא כבש יעד נוסף כאשר הצליח להגיע לגדוד "חרוב", הסיירת החדשה של חטיבת כפיר אליה כיוון.
"דברים חדשים תמיד קורצים לי", הוא מסביר, "אני אוהב לקחת חלק בפרויקטים חדשים ולהשתתף בתהליכי הבנייה והעיצוב שלהם. שמעתי על החטיבה והסיירת החדשה לפני הגיוס וידעתי שזה המקום בשבילי".
"כבר מההתחלה, החברים שלי מהגדוד היו עבורי כמו משפחה", הוא מציין אך מספר כי גם הם, כמו בכל מקום חדש אליו הוא מגיע, לא הפסיקו לבחון את שיערו: "תמיד יש את השאלות והמבטים, אבל זה משהו שאני חי איתו, ולמען האמת אני אפילו די אוהב את זה".
"זה נחמד להיות שונה בנוף, והרבה פעמים אין לי בעיה אפילו להסתלבט על החיצוניות של עצמי", הוא מודה בחיוך. "אני זוכר שבטירונות צחקתי ואמרתי לחברים שלי בבוקר: 'איזה כיף שאני לא צריך לקום מוקדם ולהתגלח'. בסוף אם אתה משדר עצב יתייחסו אליך כמסכן, אבל אם תשדר שמחה ואת העובדה שאתה שלם עם עצמך, יתייחסו אליך כשווה ולא יבחינו בשוני שלך".
אחרי תקופת ההכשרה וארבעה חודשים של תעסוקה מבצעית, ינון סימן עוד וי בפנקס החלומות שלו ויצא לקורס מ"כים. בקרוב הוא צפוי גם לצאת לקורס קצינים, בשביל להמשיך ולהשתתף בבנייה ועיצוב הדור הבא של לוחמי צה"ל.
"חשוב לי לתת לחיילים שלי השראה ולהחדיר בהם כוח התמדה ורצון", הוא משתף ומוסיף: "אם יש לך חלום – אסור לך לוותר עליו, כי באמצעות אמונה בעצמך ועבודה קשה – חלומות מתגשמים".
כלוחם היחיד בצה"ל, נכון להיום, עם "אלופציה", חשוב לינון להראות לצעירים נוספים עם המחלה כי גם הם יוכלו להגיע לשירות קרבי ולצאת לפיקוד. "לוחם אמיתי לא נמדד רק במקום בו הוא משרת והאם יש לו קסדה ונשק", הוא מדגיש. "אם בן אדם מרגיש שהוא לוחם בנפש, הוא צריך להיאבק על המקום שלו ועל הדברים שחשובים לו בכל מקום ובכל זמן. אני הדוגמה שבעזרת עבודה קשה ודבקות במטרה – השמיים הם הגבול".
2 Responses
היי אינון יש לי בן נועם וגם הוא כמוך מגיל חודשיים קיבל אלופציה
אני עכשיו קראתי לו את הכתבה שלך והוא מאוד יתרגש ושמח בשבילך
נועם היום בן 11 ועדיין לפעמים קשה לו עם המבטים של האנשים
נועם כמוך באופי לוחם אמיתי דעתן ושאפתן
אני מאמינה שגם כמוך יבין יום אחד שפשוט הוא צריך לקבל את עצמו כמו שהוא
וככה יגיע לגדולות
עוד משנו קטן אם יצא לך זה הטל שלנו 0506850801
תיתקשר ותדבר איתו ותחזק אותו
את ינון אנחנו מלוים בגאווה החל ממאבקו להתגייס לצה"ל כחייל קרבי, עבור דרך סיום המסלול שלו כמ"כ, וממשיכים לעקוב אחריו כשהוא מתחיל קורס קצינים. הוא מקור להשראה וגאווה.
יחד עם זאת הוא לא החייל הקרבי היחיד בצה"ל עם אלופציה אראטה. יש חיילים רבים "אלופציים" בצבא, בעבר, בהווה ובעתיד, ובכל התפקידים. וטוב שכך. לאנשים עם אלופציה אין שום מגבלה גופנית.
אנשים החולים באלופציה מתמודדים עם התדמית העצמית שלהם, ועם המוסכמות של החברה. כאשר הם מתגברים על המחסומים האלה הם ככל האדם ואף למעלה מכך, כפי שמעידים הסיפורים בדף "סיפורים מהחיים".