איילת תורגמן

יש לי קרחת יער בראש ויש ביננו דיאלוג
או בעצם יחסי שינאה אהבה
כשאני מתייחסת אליה כאל אורחת
בלתי קרואה היא כועסת וגדלה
כשאני בהשלמה היא הולכת וקטנה
שקטה על מקומה.
הקרחת היא לא במקרה,
היא חלק ממני
החלק המבוהל שלא רציתי לראות
קריאת כיוון מהגוף והנפש
היא מבקשת ממני לקבל אותה ואני מסכימה.
מסכימה לתת לה מקום להיות
מבינה שהיא רק חלק ממני
שולית לקיומי בעולם
אני הרבה יותר גדולה ממנה
מחליטה להשלים איתה
לגדול בזכותה
חזקה יותר
אופטימית יותר ומחוברת לעצמי.